חשיבה חיובית 

אז מה זה בעצם חשיבה חיובית?
ר' נחמן מברסלב אמר במאה ה-18:
אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך.
ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות
כלומר, המחשבות שלנו יוצרות את המציאות שלנו. אם אנו מאמינים ש"יש מספיק שפע לכולם", "העולם מלא באהבה", "היקום עוזר לי להגשים את החלומות שלי" אז זה מה שיקרה בחיים שלנו. אבל אם נאמין ש"המציאות קשה", "אין כסף", "קשה למצוא אהבה" וכו' אז גם זה בדיוק מה שיקרה בחיים שלנו.

המפגש הראשון שלי עם חשיבה חיובית היה לפני 12 שנה. אחותי קיבלה במתנה את הספר "אתה יכול לרפא את חייך" של לואיז היי, ושם קראתי לראשונה על הכח המרפא של הצהרות חיוביות. אחד התרגילים היה לעמוד מול המראה, להסתכל לעצמי בעיניים ולהגיד לעצמי: "אני אוהבת אותך, את נפלאה".
אני זוכרת שהסתכלתי במראה, ורציתי להגיד לעצמי שאני אוהבת אותי, אבל לא יכולתי. הסתכלתי במראה והתחלתי לבכות.... היה זה אחד הרגעים המכוננים בחיי, שאחריו התחיל מסע מופלא, כואב לפעמים, אבל בעיקר מרגש ומחזק של ריפוי, וגילוי מחודש של עצמי.
המפגש הזה עם הטכניקה של הצהרות חיוביות עורר אצלי דווקא הסתייגות ממה שתפסתי כחשיבה חיובית. זה נראה היה לי לא אותנטי, מלאכותי, ובעיקר "עבודה בעיניים" על עצמי.
רק בשנים האחרונות חזרתי במודע לחשיבה חיובית, אבל ממקום אחר לגמרי.
אשמח לשתף אתכם כאן בתובנות שרכשתי במהלך הדרך.

מערכת יחסים עם אלוהים: אמת, אמון, אהבה
הנחת היסוד היא שחווית הקשר בינינו לבין היקום היא כמו מערכת יחסים לכל דבר (במאמר הזה אני משתמשת במושגים "יקום" ו"אלוהים" לחלופין. בשני המקרים אני מתכוונת לאותו דבר: לתודעה רחומה של "אור אין סוף" שהיא מקור הטוב וכולה טוב).
מערכת יחסים טובה מושתתת על: אמת, אמון ואהבה.

אמת:
אי אפשר "לעבוד" על אלוהים או לתחמן אותו, כמו שאי אפשר באמת לעבוד על עצמנו.
אם אני מקפידה לחשוב ש"יש מספיק שפע לכולם" אבל בתוך תוכי אני מרגישה ו/או מאמינה ש"כסף זה רע", "לא מגיע לי", "בשביל להצליח צריך לדרוך על אנשים אחרים" ועוד אמונות שליליות שסותרות את ההצהרה החיובית שלי אז זה פשוט לא יעבוד.
אי אפשר לשקר ולצפות לתוצאות חיוביות.

אמון:
הצהרות חיוביות כולן מושתתות ביסודן על אמונת גרעין בסיסית שהעולם הוא טוב ושואף להרמוניה ואחדות (כמו אקסיומה בגיאומטריה שהיא הבסיס לכל המשפטים שנובעים ממנה). מכאן נובע שיש שפע לכולם, ושהיקום תומך בנו ורוצה לעזור לנו. מי שחושב שהעולם בבסיסו רע יתקשה מאוד (וסביר להניח שלא ממש ירצה) לאמץ לחייו חשיבה חיובית באופן אותנטי.
בהקשר הזה, אצטט את האמירה המופלאה של אלבר קאמי בספרו "הדבר": "יש להאמין בכל, או לכפור בכל. ומי אפוא, מביניכם, יעז לכפור בכל".
המשמעות היא שאו שיש אלוהים או שאין. אין אמצע. אם יש אלוהים אז העולם, על כל תהפוכותיו, הוא טוב ומה שקורה בו הוא לטובה. ואם אין אלוהים אז יאללה בלגן...
כאישה צעירה וזועמת בתחילת שנות ה20 שלי כפרתי בכל. האמנתי שהעולם רע מיסודו. דווקא גילויים מפתיעים של אלטרואיזם וטוב לב נטול אינטרסים במקומות לא צפויים גרמו לי להאמין שיש יסוד אלוהי באנשים ומכאן הגעתי גם לאמונה בכח אלוהי שמניע את המציאות.
בחרתי באמון, ואני ממשיכה לדבוק באמון גם במקומות בהם הכל נראה שחור בחיים שלי או במציאות הקיומית הקשה של המדינה שלנו או בעולם. מאחר ו"כפירה בכל" לא הגיונית בעיני אני בוחרת להאמין שיש אלוהים, גם אם אני הרבה פעמים לא מבינה אותו.
אין מערכת יחסים בלי יחסי אמון. הדרך היחידה לנהל מערכת יחסים תקינה עם בן זוג/ חבר/ הורה או ילד היא להאמין שהוא ישר איתי, אכפת לו ממני ושהוא אוהב אותי.
אותו עקרון עובד במערכת היחסים עם אלוהים.

אהבה:
כמו אמון, אהבה היא תנאי למערכת יחסים טובה.

איך "עובד" העקרון של חשיבה חיובית?
הרב קוק ב"עולת הראיה" כותב על כוחה של תפילה: "אין התפילה חפצה לשנות שום דבר באלוקות (שהיא מקור הנצחיות ואינה בגדר השתנות), אלא להתעלות עם כל השנויים החלים על הנפש ועל כל העולם כולו.... "
הרב קוק, מקובל, משורר, ומענקי הרוח של המאה האחרונה, אומר בעצם שהאלוקות- אור אין סוף - אינו משתנה, הוא תמיד אור ותמיד אינסופי. כלומר, השפע תמיד זמין. השינוי הנדרש על מנת לקבל את השפע הוא שינוי אצל המקבל, כלומר אצלנו, בתודעה שלנו.
התודעה שלנו היא הכלי שהשפע עובר דרכו. אם הכלי הוא סדוק, שבור או נטול תחתית הוא לא יכול להחזיק שפע.
כלי "חזק" הוא כלי שמבוסס על אמון, אהבה וכנות במערכת היחסים שלנו עם היקום, כמו שנאמר על ידי דוד המלך בספר תהילים "הבוטח בה' חסד יסובבנו" . כלומר, מי שבוטח ביקום מושך לחייו אנרגיה של חסד וטוב.
בהקשר הזה תמיד עולה בי דימוי של להתקלח עם מטריה. המים זורמים אבל אנו לא מרגישים אותם כי אנו מחזיקים במטריה.

חיזוק אמונות חיוביות:
מה עושים כדי לחזק את האמונות החיוביות שלנו ולמשוך אנרגיות טובות יותר לחיינו?

ניסוח על דרך החיוב:
יש לנסח רצונות והצהרות בצורה חיובית. כדוגמא למחפשי הזוגיות שבינינו- אין לומר: "אני לא רוצה גבר/ אישה תלותי" אלא "אני רוצה גבר/ אישה עצמאיים, עם עולם פנימי משלהם".
את ההצהרות החיוביות ניתן לומר לעצמנו מול המראה, תוך כדי תנועה, לכתוב אותם על דף או לשנן כמנטרה פנימית בשעת מדיטציה. כל אחד והעדפתו האישית.

הצהרות חיוביות ואמונות שליליות:
להצהרות חיוביות יש את היכולת להציף את כל האמונות השליליות שמקננות בתוכנו. אם מישהו מרגיש שהוא כשלון, אז ברגע שהוא יגיד לעצמו ש"אני מסוגל להצליח" מספיק בלהט, מיד תעלה בו האמונה השלילית, ממש כאילו חיכתה בסיבוב לתורה, ותגיד במלוא העצמה והארס: "תגיד, אתה נורמלי? איך אתה חושב להצליח? תסתכל על החיים שלך. אתה כשלון מהלך ואתה יודע את זה".
האמונה השלילית צפה? מצוין. עשינו צעד חשוב. עכשיו אנחנו יודעים מה עוצר אותנו, ועכשיו נוכל לטפל באמונה השלילית ולסלק אותה מחיינו.
עסקתי בעבר בהדרכת מכירות בארגונים עסקיים. אחד העקרונות שמדברים עליהם כשמדברים על "אמנות המכירה" הוא ש"התנגדות לקוח לקניה היא הזדמנות". למה? לקוח שכל הזמן מהנהן בראש ושותק בזמן שאתה מסביר לו עד כמה המוצר שלך אטרקטיבי ונפלא, הוא לקוח שבסוף יגיד שהוא לא מעוניין במוצר ולא תדע אפילו למה. לעומת זאת, לקוח שמעלה התנגדות למכירה הוא לקוח שנותן לך אינפורמציה שאתה יכול להתמודד איתה כדי להתקדם לקראת סגירה.
בדומה לכך, האמונה השלילית שצפה היא מתנה. התייחסו אליה כך, ותנו לה את מלוא הביטוי, על מנת לטפל בה כמובן.
ההכרה בבעיה היא חלק נכבד מפתרונה.
דרך אחת לנטרל אמונות שליליות היא לשאול את עצמנו: "של מי הקול הזה"? כלומר, מי אמר לי את המשפט השלילי הזה בעבר בצורה כל כך משכנעת עד שאימצתי אותו באופן עמוק כל כך. הרבה פעמים זיהוי המקור והאבחנה שהקול הזה הוא "לא שלי" אלא של מישהו אחר, גורמת לאמונה השלילית לאבד מכוחה, כי אז אני מזהה אותה כ"מזכרת" מהעבר ולא בתור אמת מוחלטת.

לקחת צעד אחד אחורה:
מה קורה כשאנו אומרים הצהרה חיובית אבל היא לא מרגישה אותנטית? (ראו ערך אמונות שליליות לעיל.). במקרה כזה כדאי לקחת "צעד אחד אחורה" להצהרה מאיימת פחות שאנו כן מסוגלים להתחבר אליה. למשל, מישהי שעבדתי איתה רצתה לחזק את האמונה שהיא טובה וראויה לאהבה. אבל המשפט של "אני טובה וראויה לאהבה" נתקל בכל כך הרבה התנגדות פנימית שהיא לא הצליחה להתחבר אליו. במקרה הזה היא בחרה בהצהרה חיובית אחרת, רכה יותר מבחינתה, ש"אלוהים אוהב את כל יצירי כפיו, והוא אוהב גם אותי". בהדרגה ועם הזמן, ככל שנפתחה יותר לאהבה, היא היתה מסוגלת להתחבר להצהרות שקודם התנגדה אליהן. היא הרחיבה בעצם את הכלי שלה לשפע.
חז"ל הגדירו את העיקרון הזה במילים "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". כלומר, יש לעשות את הצעד הקטן החיובי האפשרי מבחינתנו ואלוהים יפתח בפנינו עולם ומלואו.

השקעה של זמן ואנרגיה:
כמו בכושר גופני, ה"שריר" של אמונות חיוביות דורש השקעה של זמן ואנרגיה. יצירת "כלי לשפע" זה עבודת חיים, ולא משהו שקורה בקסם של רגע.
יש להקדיש זמן בכל יום לשימוש בהצהרות חיוביות אותנטיות. בספר "עצמה אישית דרך מודעות", אורין (ישות מתוקשרת) אומר שמדי יום עוברות בהכרה 40,000 עד 50,000 מחשבות. כאשר 1,000 או 2,000 מתוכן מכוונות למטרה כלשהי, היא תתממש במהירות. רובנו חושבים על דבר פעם או שלוש פעמים ביום ואז מתפלאים שלוקח זמן רב להשיג אותו. מחשבות הן אנרגיה.

לחזק את התהליך ולא רק את התוצאה:
כשילד לומד ללכת אנחנו מריעים לו ויוצאים מגדרנו לחזק אותו בכל פעם שהוא מתרומם על הרגליים, נכון? אנחנו לא נוזפים בו כשהוא מועד אלא יודעים שזה חלק מתהליך הלמידה. באותו אופן יש להתייחס לעצמנו: יש לחזק את עצמנו שוב ושוב על האומץ לנסות (גם אם נכשלנו), על הפתיחות ללמידה, ועל המחויבות לצמיחה.

להסתכל על חצי הכוס המלאה/ הכרת תודה:
לפני כמה זמן העברתי סדנא לקבוצה חדשה. הפידבקים מהקבוצה היו טובים, אבל בכל זאת לא הרגשתי מרוצה. ישבתי עם עצמי וניתחתי מה לא עבד וזקוק לשיפור (החלק הזה היה ממש קל), ומיד לאחר מכן רשמתי בפירוט ובנדיבות מה היה טוב- ועלי לשמר בפעמים הבאות.
יש לנו נטייה להדגיש כשלונות, לנתח אותם, להפיק לקחים, ולהלקות את עצמנו, אבל מה עם לטפוח על השכם על הצלחות קטנות כגדולות? אנו הרבה פעמים לוקחים כמובן מאליו את הדברים הטובים ושמים דגש רק על המקום שזקוק לשיפור- זו טעות!

אחד העקרונות החשובים ביותר בחשיבה חיובית הוא הכרת תודה לעצמנו, לאנשים אחרים וליקום. כדאי לכוון את תשומת הלב שלנו במודע למה שעובד, למה שחיובי ולמה שעושה לנו טוב בחיים. בדרך זו אנו מחזקים את הדברים הללו ואת האמון שלנו בעצמנו, באחרים ובמציאות.

שמירה על ראש פתוח:
בעולם הזה אנו שולטים רק על הדרך להשגת תוצאה ואף פעם לא שולטים על התוצאה עצמה. השליטה על התוצאה היא בידי היקום.
ניקח לדוגמא נסיעה ברכב: אם נחגור חגורת בטיחות, ניסע במהירות המותרת, נאותת לפני פניה, ונשים לב למהלכים של נהגים אחרים בכביש, אז נעלה את הסבירות שנגיע ליעד בשלום, אבל עדיין יש אינסוף גורמים בלתי צפויים, שהם מחוץ לשליטה שלנו, ועלולים לגרום לשיבושים בדרך.
השקפה של אמון ביקום גורסת שככל שנאמין בתהליך ונשים דגש על ביצוע התהליך בצורה הטובה ביותר אזי היקום יענה לנו ויספק לנו את התוצאה הרצויה.
אם אנו סומכים רק על עצמנו ואנחנו פריקים של קונטרול אז היקום כביכול אומר: "הוא יכול לבד? הוא לא צריך אותי? אוקיי, שיסתדר לבד". בדיוק כמו במערכת יחסים....
חשוב לי להדגיש שלא מדובר בהסרת אחריות, אלא להפך. ככל שנשים את הדגש על הדרך ולא על התוצאה אז באופן פרדוקסלי נעלה את הסבירות שהתוצאה תתרחש.
חשוב, אם כן, תמיד לשמור על ראש פתוח ביחס למה שאפשרי או לא אפשרי. הכל אפשרי מאחר והשליטה בתוצאות היא בידי היקום ולא בידינו. יש לחזק את האמונה שלנו, לפעול מתוך תכנון מכוון מטרה והכל יכול לקרות.
לפני כמה זמן חברה שלי חיפשה עבודה בתחום תחרותי מאוד, מבלי שהיה לה נסיון בתחום, בתנאים של 4 ימי עבודה בלבד, דבר שנראה בלתי אפשרי. היא מצאה עבודה בדיוק כמו שרצתה כבר בראיון העבודה הראשון שלה....
אני דוגלת במשפט "Hope for the best and prepare for the worst". אף פעם לא לומר "זה לא אפשרי", אף פעם לא לסגור את הראש, ויחד עם זאת לתכנן חלופות; להאמין בלא רציונלי ולפעול באופן רציונלי.